אין להתייאש מלהתפלל

אין להתייאש מלהתפלל על שום דבר, כי דווקא בתוקף הצרה ולקראת תכליתה ותחתיתה מושיע ה' את האדם.

לכן אין להתייאש, כי בודאי לא יביאך ה' למצב בו לא תוכל לעמוד, וממילא המצב הנוכחי כמה שהוא קשה אתה כן יכול לעמוד בו לכן בשום מצב אין להתייאש  ולה' הישועה.

וכן היה לפני קריעת ים סוף שכמעט ונתייאשו בני ישראל, והגיעו לתכלית הצרה, דוקא אז אמר להם משה רבינו אל תיראו התייצבו וראו את ישועת ה', והושיעם השם יתברך בכח גדול וביד חזקה.

היצר הרע דואג להשכיח מאיתנו ש"אין יאוש בעולם כלל".

דווקא כשקשה מאוד, דווקא אז צריך לעמוד מול היצר ולהתעקש ולא להתייאש, משום שזו המטרה שלו לגרום לך להתייאש.

דוגמא מצויה: דווקא לאחר שהתגברת על הקמצנות ונתת צדקה בנדיבות, פעמים רבות דווקא אז תכנס לקשיים כספיים כדי לנסותך אם תערער על "עשר על מנת שתתעשר" ותיפול ליאוש.

כי אינו רגיל להתחרט על

כי אינו רגיל להתחרט על חטאיו בקביעות ואין שעה מסוימת להמתין לה.

ובודאי שלאמיתו של דבר אין להמתין עם התשובה לשעת ההתבודדות אלא תכף ומיד לאחר העבירה יש להתוודות.

ולכן אמר רבינו ז"ל על אנשיו שלעבירות שלהם לא יהיו ידיים ורגליים, כי מיד עושים תשובה ואין לעבירה שום כח. 

כדאי לכתוב הרבה, לכתוב בכל מה שלומדים, מצד שזה מקרב את האדם להפנמת הדברים ומצד הגברת החשק בלימוד.

וכן בשביל הבנת הדברים וזכירתם הכתיבה מאוד מועילה. טוב לכתוב הכל, כל הבנה חדשה בהנהגת השם יתברך, בהבנת פסוק מסויים או אימרת חז"ל.

יש מי שהיצר תוקף אותו

יש מי שהיצר תוקף אותו בעבירות חמורות כי הוא יודע שיש סיכוי שיפול בהן, אבל את האחר הוא אפילו לא מנסה להפיל בזה כי הוא יודע שלא יצליח, אז היצר תוקף אותו בדברים קלים יותר.

צריך להיות חזק והחלטי ולסרב ליצר כמה פעמים בתוקף ואז הוא עובר לפיתוי אחר או שבאותה עבירה ינסה לפתות מכיוון אחר.

את הדרך הקודמת בה ניסה לפתות הוא נוטש, והוא גם יטוש כל דרך שיתקל בה בסירוב מצד האדם.

וכך אט אט האדם מנטרל מעליו את פיתויי יצרו אך לא לגמרי, כי עד יום המוות יש להלחם, ולכן אמרו חז"ל אל תאמן בעצמך עד יום מותך.

חייב יהודי שיהיו לו לפחות כמה דקות כל יום להתבודדות בזמן קבוע, ולא רק במזדמן.

מדוע? אם אדם חטא במשך היום, בשמים מחכים ולא מענישים את האדם, אומרים "רגע נחכה להתבודדות אולי יחזור בתשובה, נשמע מה יטען להגנתו".

וזהו שאמרו חז"ל אם יש דין למטה אין דין למעלה. אך אם אין זמן קבוע, מיד דנים אותו.

לכל אחד יש בחיים תקופות

לכל אחד יש בחיים תקופות קלות יותר ותקופות קשות בהן קשה להיות איש כשר כראוי ולהקפיד על קלה כבחמורה.

בתקופות כאלה בהן היצר תוקף אותך יותר, צריך להיות מוכן ודרוך מראש, להיות מוכן למלחמה.

"אשרי אדם מפחד תמיד", צריך ממש לפחד שהיצר יתפוס אותך כשאתה לא מוכן. ויש ליצור יותר סייגים ולא לתת ליצר הזדמנויות לנצח אותך, ויחד עם זאת להחזיק במה שאפשר ולא להתייאש לעולם.

רבינו נפל אלפים ורבבות פעמים "עד אין שיעור", ובכל זאת תמיד קם, ומובא כי זוהי כל גדולתם של הצדיקים, לא המעלה אליה הגיעו, אלא מספר הפעמים בהן קמו מהנפילות ולא התייאשו.

הם נלחמו תמיד עם רצונות חזקים להשם יתברך, והאמת היא שזה בעצמו מה שיוצר את דרגתם ומעלתם.

אך בודאי מדובר בשמחה

אך בודאי מדובר בשמחה הבאה מתוך ענוה ולב נשבר על עוונותיו, ולא מתוך גאוה וקלות ראש.

הפתגם אומר "אם תרצה להנקם מאויביך, תקן אתה את מידותיך".

יש דברים שמצוה לשנות בהם, דהיינו לשקר, לדוגמא חז"ל אומרים כי מצוה לשנות "במסכת".

דהיינו אם שאלו אותך אם למדת מסכת פלונית מתוך סקרנות כדי לדעת אם למדת, אתה עונה "לא-למדתי".

ואם כדי לשאול שאלה, תענה את האמת, שעל כך נאמר ושננתם לבניך, שיהיו מחודדים בפיך. תלוי מהי כוונת השואל.

הפתגם אומר "הסימן לבנים

הפתגם אומר "הסימן לבנים הכשרים, הבושת הניכר על פניהם". אם ילד הוא ביישן כנראה שיש לו מידות טובות וטבעים טובים.

אדם צריך להאמין שה' לא צריך ממנו כלום, אלא הוא צריך הכל מה', ושהוא בהחלט תלותי בהשם יתברך.

אם ה' לא רוצה – אין פרנסה, אם ה' לא רוצה – אין בריאות, אם ה' לא רוצה – אין חיים.

חייבים להרגיש ולדעת זאת כדי לזקוף הכל לזכות השם יתברך ובכך להנצל מ"כוחי ועוצם ידי" ומהגאוה השולטת בדור הזה היטב בעוונותינו.

תפילה צריכה להיות בשמחה חוץ מהוידוי ונפילת אפיים שיהיו בלב נשבר.

ואמנם יש שכתבו שעדיף לב נשבר בכל התפילה, אך האמת היא שתמיד עדיפה תפילה מתוך שמחה, שהסברא אומרת שהמבקש מהמלך צריך להופיע לפניו בשמחה.

קבצנים ועניים הגונים או ספק

קבצנים ועניים הגונים או ספק הגונים (להוציא את הידוע שאינו הגון) שמבקשים צדקה, חובה להתייחס אליהם בכבוד ולתת כסף, כי הם קרובים מאוד לה' ואם תפגע בהם תביא על עצמך צרות.

אם אתה בעל עסק, אתה חייב שהעניים ירגישו נח לבוא אליך לחנות.

יש מי שמשמחת אותו שתיית יין והנאות העולם הזה, ויש מי שמשמח אותו לעשות מצוות, צדקוֹת ומעשים טובים.

הראשון אף פעם לא מסתפק במה שיש לו ותמיד חושב שמגיע לו עוד, וכואב לו לתת לאחרים.

השני תמיד שמח, מרוצה ממה שיש לו, ואוהב לתת, כי הוא מבין שזה לא שלו אלא שמחובתו לתת את הצדקה כי הכל של ה'.

פרנסים חדשים בוילנא, רצו

פרנסים חדשים בוילנא, רצו לתקן תקנות, הגאון אמר להם שיקראו לו אם יתקנו משהו חדש אבל על משהו ישן שלא יקראו לו.

הם תקנו שלא נותנים צדקה לאדם שבא מחוץ לוילנא, לטובת העניים בוילנא, וקראו לגאון.

הוא קרא את התקנה ואמר להם "מדוע קראתם לי על תקנה ישנה", הם תמהו, והוא אמר "הרי תקנה זו כבר היתה בסדום"…!

כשאדם הגון מבקש ממך צדקה, זו זכות עבורך. זה אומר שאתה רצית לתת צדקה ולכן שלחו לך את המצוה הזו, או שאתה צריך אותה להצלתך, והיה מגיע לך להנצל.