אך בודאי מדובר בשמחה

אך בודאי מדובר בשמחה הבאה מתוך ענוה ולב נשבר על עוונותיו, ולא מתוך גאוה וקלות ראש.

הפתגם אומר "אם תרצה להנקם מאויביך, תקן אתה את מידותיך".

יש דברים שמצוה לשנות בהם, דהיינו לשקר, לדוגמא חז"ל אומרים כי מצוה לשנות "במסכת".

דהיינו אם שאלו אותך אם למדת מסכת פלונית מתוך סקרנות כדי לדעת אם למדת, אתה עונה "לא-למדתי".

ואם כדי לשאול שאלה, תענה את האמת, שעל כך נאמר ושננתם לבניך, שיהיו מחודדים בפיך. תלוי מהי כוונת השואל.

הפתגם אומר "הסימן לבנים

הפתגם אומר "הסימן לבנים הכשרים, הבושת הניכר על פניהם". אם ילד הוא ביישן כנראה שיש לו מידות טובות וטבעים טובים.

אדם צריך להאמין שה' לא צריך ממנו כלום, אלא הוא צריך הכל מה', ושהוא בהחלט תלותי בהשם יתברך.

אם ה' לא רוצה – אין פרנסה, אם ה' לא רוצה – אין בריאות, אם ה' לא רוצה – אין חיים.

חייבים להרגיש ולדעת זאת כדי לזקוף הכל לזכות השם יתברך ובכך להנצל מ"כוחי ועוצם ידי" ומהגאוה השולטת בדור הזה היטב בעוונותינו.

תפילה צריכה להיות בשמחה חוץ מהוידוי ונפילת אפיים שיהיו בלב נשבר.

ואמנם יש שכתבו שעדיף לב נשבר בכל התפילה, אך האמת היא שתמיד עדיפה תפילה מתוך שמחה, שהסברא אומרת שהמבקש מהמלך צריך להופיע לפניו בשמחה.

קבצנים ועניים הגונים או ספק

קבצנים ועניים הגונים או ספק הגונים (להוציא את הידוע שאינו הגון) שמבקשים צדקה, חובה להתייחס אליהם בכבוד ולתת כסף, כי הם קרובים מאוד לה' ואם תפגע בהם תביא על עצמך צרות.

אם אתה בעל עסק, אתה חייב שהעניים ירגישו נח לבוא אליך לחנות.

יש מי שמשמחת אותו שתיית יין והנאות העולם הזה, ויש מי שמשמח אותו לעשות מצוות, צדקוֹת ומעשים טובים.

הראשון אף פעם לא מסתפק במה שיש לו ותמיד חושב שמגיע לו עוד, וכואב לו לתת לאחרים.

השני תמיד שמח, מרוצה ממה שיש לו, ואוהב לתת, כי הוא מבין שזה לא שלו אלא שמחובתו לתת את הצדקה כי הכל של ה'.

פרנסים חדשים בוילנא, רצו

פרנסים חדשים בוילנא, רצו לתקן תקנות, הגאון אמר להם שיקראו לו אם יתקנו משהו חדש אבל על משהו ישן שלא יקראו לו.

הם תקנו שלא נותנים צדקה לאדם שבא מחוץ לוילנא, לטובת העניים בוילנא, וקראו לגאון.

הוא קרא את התקנה ואמר להם "מדוע קראתם לי על תקנה ישנה", הם תמהו, והוא אמר "הרי תקנה זו כבר היתה בסדום"…!

כשאדם הגון מבקש ממך צדקה, זו זכות עבורך. זה אומר שאתה רצית לתת צדקה ולכן שלחו לך את המצוה הזו, או שאתה צריך אותה להצלתך, והיה מגיע לך להנצל.

"אילו העבירנו… ולא שיקע צרינו".

"אילו העבירנו… ולא שיקע צרינו". צריך וחובה לצפות לנקמה ברשעים ולא להסתפק בהצָלתנו בלבד, ולכן לא אמר דוד שירה עד שראה במפלתן של הרשעים.

ונאמר ישמח צדיק כי חזה נקם ונאמר באבוד רשעים רינה ונאמר רק בעיניך תביט ושילומת רשעים תראה, תראה מה שה' משלם להם.

ורק ה' אינו שמח במפלת הרשעים כי גם הם מעשה ידיו, ולכן לא הרשה למלאכי השרת לומר שירה כשטבעו המצרים, אך נתן לנו את הרשות לשמוח בכך, כטבעו של כל יצור אנושי.

אכן בנפול אויבך היהודי אל תשמח, אך בגוים הרשעים נאמר "ואתה על במותימו תדרוך".

הפתגם אומר כי בעזרת השם יתברך אפשר לעבור גם את הים, ובלי עזרת השם יתברך אי אפשר לעבור אפילו את פתח הבית.

יציאת מצרים היא הבסיס

יציאת מצרים היא הבסיס לאמונה, לכן אנו מזכירים אותה בתוך מצוות רבות ואומרים "זכר ליציאת מצרים".

וזאת משום שהיו לה עדים רבים והניסים שם היו גלויים לכל, ולעומת זאת בריאת העולם אנו מאמינים בה בודאי, אך כיוון שלא היו עליה עדים היא פחות בסיס.

Young tree plant

ודוקא משום כך, המצוה היסודית והחשובה – שמירת שבת, היא "זכר למעשה בראשית", כדי לחזק את האמונה גם בעובדה זו של מעשה בראשית, למרות שלא היו עליה עדים. אדם שיש לו צרה, סגולה שיקח דבר שברכתו שהכל ויברך עליו בכוונה גדולה "שהכל נהיה בדברו", ויכוין

שהגוף נקי (מלכלוך צואה), שהאזניים

שהגוף נקי (מלכלוך צואה), שהאזניים נקיות (מקול שירת אשה או שירי עגבים שהם שירי אהבה, אפילו אם מושרים על ידי גברים), ואפילו שהסביבה נקיה.

זהו שנאמר והייתם נקיים מה', תלמדו מהשם יתברך הנקי והטהור, ותהיו גם אתם כך, כעניין הכתוב והייתם קדושים כי קדוש אני. געוואלד איזה אלוקים קדוש יש לנו!!

מונבז המלך, ממלכי החשמונאים, היה עושה הרבה צדקה, עבדיו שאלו אותו "הרי אבותיך גנזו וחסכו הרבה כספים"? ענה להם "אבותי גנזו למטה ואני גונז למעלה"…

"מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", השתחוו לכבשים כמו המצרים, ולכן ה' ציווה אותם לשחוט את הכבשים.

כמו כן כל דבר שלא בקדושה שאנשים סוגדים ומעריצים כיום, יש לשחטו ולנתצו לכבוד ה'! כמו הטלויזיה, מחשב, אייפון, ספורט, וכל הקידמה וגרורותיה.

כי כשאין חיסרון אינו מבין מה

כי כשאין חיסרון אינו מבין מה היתרון ולא מרגיש בו, לכן יש להודות להשם יתברך על הכל ולהכיר בטובותיו ולהעריך אותן בכל עת.

בדור שלנו אדם חייב לשמור את עצמו שמירה מעולה, כי הסכנות הרוחניות אורבות בכל פינה ומכל עבר, שטן מלפנינו ומאחרינו, אין רגע בלא פגע ולא פסיעה בלא פשיעה.

הרבי ר' שמחה בונים מפשיסחא אמר שעל היהודי לראות את היצר הרע תמיד כאילו רוצח עומד עליך עם גרזן, שהסכנה מיידית ותמידית, ואם אתה לא רואה זאת כך, סימן שהוא כבר התיז את ראשך חלילה.

לפני שמברך או לומד או אומר כל דבר שבקדושה צריך לבדוק שהעיניים נקיות (מלראות ערוה או צואה), שהאף נקי (מריחות לא נעימים או בשמים של נשים).

אשתו שאלה את ר' עקיבא אם

אשתו שאלה את ר' עקיבא אם בעלה אמר חופן גדושה או מחוקה ור' עקיבא לא ידע להשיב. היא נתנה גדושה ואמרה שאת ההפרש אם צריך היא תוריד מכתובתה.

ר' עקיבא סיפר זאת לבעלה והלה התרגש מאוד והחליט להוסיף לה את ההפרש לכתובה.

רבינו אומר שיותר קל להחזיר בתשובה את הצעירים מאשר את המבוגרים.

ואף אנו נאמר כי קל יותר להחזיר בתשובה את החילונים מאשר את הדתיים, וזה כולל אותנו!

לכן צריכים הרבה תפילות שיפתח השם יתברך את גידי קשיות לבבנו ויזכנו לעבדו באמת.

אם אנחנו לא מרגישים את הזכות שזכינו בכל מה שה' מזכה אותנו, הרי זו בעיה בנו וצריך לתקן את זה.

"יתרון האור מן החושך" יתרון האור גדול יותר כשהוא בוקע מתוך החושך שאז רואים אותו טוב יותר.

דווקא כשיש רע, ל"ע, אז מרגישים יותר את הטוב שה' מיטיב איתנו, ולפעמים אף זו כוונת השם יתברך לכתחילה, לייסר האדם כדי שיראה עד כמה היטיב עמו כשלא היו היסורין.

שעיר לה' ושעיר לעזאזל צריכים

שעיר לה' ושעיר לעזאזל צריכים להיות שווים בגדלם ובמראם וכו'. וכן בכל מצוה, חלק מההידור הוא שלא יהיו גדלים ודגמים שונים ומשונים, אלא בסגנון אחיד.

לכן גם באוצר הספרים (ספריה) כדאי לסדר הספרים לפי גדלם כי זהו הנוי, ולא קטן בין שני גדולים ולהפך.

ר' עקיבא עבר בין הבתים לאסוף צדקה, הגיע לבית אחד ושמע מבעד לדלת את האב אומר לבן ללכת לשוק להביא ירק של אתמול.

ר' עקיבא דילג על הבית כי הבין שמדובר בקמצן שלא יתן, וכשחזר פגש את אותו האב ששאל אותו מדוע דילג עליו.

ר' עקיבא הסביר לו שריחם עליו והלה השיב לו, שלעצמו הוא מצמצם אך במצוות הוא לא מצמצם, ושילך לאשתו והיא תביא לו חופן דינרים.

ילד שהוריו לא מחנכים אותו

ילד שהוריו לא מחנכים אותו לתורה ומצוות, מצות החינוך מוטלת עליך, ויש לך להשתדל בכך ולעזור לילד הזה במה שאפשר, ובכך להוציא יקר מזולל, דהיינו עובד ה' מתוך בית אשר לא עבָדוֹ.

מחלוקת בין אימך ואשתך, הלכה כאשתך, רק לא לפגוע באמא.

ואם האמא חכמה, היא כבר תוותר לכלתה, למען שלום ביתו של בנה, ולעולם היא לא תראה שיש מחלוקת בינה לבין כלתה, דבר שיעמיד את בנה במצב לא נעים.

"לעולם יהא אדם ערום ביראה", צריך להיות חכם ולא צודק במיוחד בענייני שלום בית.

אם האשה כועסת על משהו – תוותר! תאמר לה "את צודקת", גם אם אתה בטוח שהיא לא צודקת. בשלום בית תמיד צריך לוותר ולוותר כמה שיותר.

פרנסים חדשים בוילנא, רצו

פרנסים חדשים בוילנא, רצו לתקן תקנות, הגאון אמר להם שיקראו לו אם יתקנו משהו חדש אבל על משהו ישן שלא יקראו לו.

הם תקנו שלא נותנים צדקה לאדם שבא מחוץ לוילנא, לטובת העניים בוילנא, וקראו לגאון.

הוא קרא את התקנה ואמר להם "מדוע קראתם לי על תקנה ישנה", הם תמהו, והוא אמר "הרי תקנה זו כבר היתה בסדום"…!

כשאדם הגון מבקש ממך צדקה, זו זכות עבורך. זה אומר שאתה רצית לתת צדקה ולכן שלחו לך את המצוה הזו, או שאתה צריך אותה להצלתך, והיה מגיע לך להנצל.