ור' נחמן מברסלב אמר

ור' נחמן מברסלב אמר ("שיחות הר"ן" סי' נט) כי יותר מסוגל לבנים – על מנת שיהיו גידולי הקודש למודי ה' – הוא לבלי להתעסק עמם (יתר על המידה, וראה בצוואת הרב "יסוד ושורש העבודה" סי' מג).

וכן מצוה לאהוב כל אחד מישראל, שנאמר "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט) ואמר רבי עקיבא (הביאו רש"י שם) "זה כלל גדול בתורה". וכן אמרו חז"ל (שבת לא.) מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.

ובלבד שיהא זה חבר כשר

ובלבד שיהא זה חבר כשר וירא שמים, שאם לא כן – ההעדר טוב ממציאות הרע, ובזה נאמר "הרחק משכן רע" (אבות א) כי "הרבה שכנים רעים עושים" (סוטה ז. ור' "פלא יועץ" ערך חברותא).

אהבת בניו ובנותיו אין צריך לומר, כי טבעו של כל הורֶה לאהוב אותם. אך יש להזכיר את ההפך, שלא להיסחף ולהשתעשע עמהם יתר על המידה מרב אהבתם, עד שיבֹא לביטול תורה וקיצור בעבודת השם יתברך, וכך אמרו חז"ל (אבות ג) "שיחת הילדים מוציאה את האדם מן העולם" (ועיין ערובין כב.).

אוי! מי יגלה עפר

אוי! מי יגלה עפר מעיני העיוורים בדבר זה. ויש להאריך בזה אך לקצר חפצנו (ור' בע' נישואין וע' שלום בית). שומר נפשו ירחק מהם, ומשחית נפשו הוא יעשנה.    

וכן אהבת חברים – גדולה מעלתה, שמתוך כך ידברו איש אל רעהו דברי אמת ויגלו לִבם זה לזה, ומתוך כך "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק", ובספרי החסידות נאמרו מעלות רבות על אהבה זו, וכבר אמרו חז"ל (אבות א) "קנה לך חבר".

והנה חדשה, עתה תצמח

והנה חדשה, עתה תצמח, גם אצל שומרי מצוות, עושים עירבוביא גברים עם נשים, בחורים עם בתולות, ויוצאים זוגות או קבוצות למסעדות ולבתי מלון, טיולים ונופשים.

חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם! מי שמע כזאת מי ראה כאלה, אוי ואבוי! הרי השטן מרקד שם, ואחריתם מי ישורנה, וגם לסעודות מצוה, הרי מצוה זו באה היא בעבירה.

והנה לימדונו בזה החכמים

והנה לימדונו בזה החכמים יסוד גדול והוא כי בכך מובדלים אנו מן הגוים, בצניעות שבתוכנו, הגברים נפגשים בינם לבין עצמם בבתי כנסת וסעודות מצוה, והנשים כמו כן בינן לבין עצמן, ולא בערבוביא גברים ונשים יחד ה' ירחם, כך היא הצורה הראויה לעם ישראל הקדושים, מה שלא מצוי כן בגוים, ודוקא ישראל שוכן לשבטיו ולא הגוים.

וכיום, יש שלא רק שמסתכלים אחד לאוהל חבירו, אלא נכנסים ממש אחד לאוהל חבירו, ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם.

אלא יש לו לאדם להסתכל

אלא יש לו לאדם להסתכל רק על אשתו, ולחשוב רק על אשתו, ולשבח רק את אשתו, ולהסתכל תמיד על הנקודות הטובות שבה, על היתרונות. וכל סטיה קלה מכך מביאה אחריה אסונות, רחמנא ליצלן.

והנה על אבותינו במדבר נאמר "וירא את ישראל שוכן לשבטיו" (במדבר כד), ופירש רש"י, שאין פתחיהן מכוונים זה כנגד זה, שלא יציץ אחד לאוהל חבירו. ע"כ.

ואילו באשתו הציווי הוא

ואילו באשתו הציווי הוא לאהוב אותה לא כמו שהיה רוצה שיאהבוהו אחרים אלא כמו שאוהב את גופו ממש, כי היא עצם מעצמיו ובשר מבשרו, וכתיב "מבשרך לא תתעלם".

והעיקר הגדול שעל ידו יוכל לאהוב אשתו כראוי וכרצון השם יתברך, הוא – לא לפזול לשדות זרים! כי זה הגורם הראשון לחוסר שלום בית, הנובע מחוסר אהבה כראוי, כאשר מסתכל הבעל בנשים אחרות וביחסן לבעליהן ומשוֶה אליהן את אשתו וחושב לעצמו כי אשתו לעומתן איננה מתנהגת כראוי או שלא נראית מספיק טוב בשבילו, רחמנא ליצלן מהאי דעתא.

ואף אם נראה לו

ואף אם נראה לו שאינם מתנהגים כלפיו כהוגן, מכל מקום ודאי שכוונתם לטובה כטבעו של כל הורה, וממילא יש לו להתנהג כלפיהם בסובלנות ובכבוד עד כמה שרק ניתן. והמכבדם כמכבד את השם יתברך (קידושין שם).

חז"ל הקדושים אמרו (יבמות סב:) כי צריך אדם לאהוב את אשתו כגופו, וזוהי אמנם דרגת אהבה גדולה מאשר "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט), כי בחבירו הציווי הוא לאהוב אותו ולדאוג לצרכיו כמו שהיית רוצה שידאגו לך אחרים (כמובא בתרגום יונתן שם), והשנוא עליך אל תעשה לחברך (שבת לא:).

רבו המלמדו תורה,

רבו המלמדו תורה, יש לכבדו ולאהבו מאוד, שכן מביאו לחיי עולם הבא (ראה בבא מציעא לג.), מלבד כבוד התלמיד חכם שמחויב בו כל אחד מישראל, אף אם אינו רבו. ואמרו חז"ל (שבת כג.) שהאוהב ומכבד תלמידי חכמים – סגולה היא שכן יהיו בניו וחתניו – תלמידי חכמים.

אהבה טובה נוספת היאאהבת אביו ואמו, אשר שותפים הם ביצירתו (קידושין ל:), בגידולו ובחינוכו, וצריכים להיזהר מאוד מלהיות כפויי טובה כלפיהם, ויש לכבדם ולאהוב אותם בכל יכלתו (ראה "ספר החינוך" מצוה לג), ולראותם כמלך ומלכה (כמ"ש ב"ספר חרדים" פי"ב. וכ"ה בהקדמת ת"ז ד"ז ע"ב).

ואף למי שמרגיש כי חסר

ואף למי שמרגיש כי חסר יבואנו, ודאי שיוכל למצוא מזור לנפשו, נקודות טובות אשר שמח בהן אֵי פעם, וישַמח את עצמו בהן גם עכשיו, ויתעורר מתוך כך לאהבת השם יתברך, אשר בהשגחתו חופף על כולם כל היום ומסייע לאשר יחון (ור' בס' "ליקוטי מוהר"ן" ח"א סי' קצה).

פלאי הבריאהוכן מפלאי הבריאה יתעורר האדם לאהבת השם יתברך, בהתבוננו בעומק החכמה הטמונה בהם (כדברי הרמב"ם פ"ב מהל' יסודי התורה) וכגון יצירת הוְלד, הכנת מזון לכל חי,

וגם יחשוב כי כל מילה

וגם יחשוב כי כל מילה בלימוד התורה שכרה רב ועצום, וכן כל מצוה במחשבה דיבור או מעשה – אין אתה יודע מתן שכרן של מצוות, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה, ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו.

וכן בחשבנו על הטובות הגשמיות אשר גמלָנו השם יתברך, גומלנו ויגמלנו לעד, ודאי תגדל אהבתנו אליו. וכגון איך שנולדנו בלי מומים, יכולים אנו לדבר כראוי, לראות, ללכת וכו' אשר הרבה חסרים זאת, וכן איך שגדלנו והשגנו הרבה ממשאלות לבנו, ברוך שעשה לנו כל צרכינו.

אהבת השם יתברך

אהבת השם יתברך, תורתו ומצוותיו, עליה אנו מצווים, שנאמר "ואהבת את ה' אלקיך" (דברים ו). והיא יסוד גדול בכל התורה והמצוות ועבודת השם יתברך (ור' בהפירוש על הרמב"ם פ"ב מיסוה"ת).

ובכדי להגיע לידי כך, יש לנו לחשוב על כל הטובה אשר גמלנו השם יתברך, ורצה לזַכות את ישראל, בהנחילו לנו חלק טוב כזה, לעבדו בעולם הזה, ולהיות מנוחלי העולם הבא.